מארינר 2: היעף הראשון ליד נוגה
כיצד גשושית רובוטית במשקל 202 קילוגרם שרדה מסע בין-פלנטרי בן 109 ימים והפכה למשימה המוצלחת הראשונה של האנושות לכוכב לכת אחר.
מארינר 2 של נאס"א שוגרה על גבי טיל אטלס-אג'ינה מקייפ קנוורל ב-27 באוגוסט 1962, ונבנתה על גבי הפלטפורמה המשושה של חלליות ריינג'ר על ידי המעבדה להנעה סילונית (JPL). שבועות ספורים לאחר שמארינר 1 אבדה עקב שגיאה בנוסחת ההנחיה, יצאה מארינר 2 למסלול מעבר נועז בן 109 ימים לעבר שכנתה עטוית העננים של כדור הארץ, נוגה. לאורך מסלולה ההליוצנטרי, ביצעה החללית את המדידות הישירות הראשונות של רוח השמש, אימתה זרם על-קולי רציף של פלזמה טעונה הזורמת החוצה מהשמש, ומדדה את צפיפות האבק הקוסמי הבין-פלנטרי.
ב-14 בדצמבר 1962 חלפה מארינר 2 במרחק של 34,773 קילומטרים מפסגות ענני נוגה, והייתה לחללית הראשונה בהיסטוריה שביצעה מפגש פלנטרי מוצלח. כשהיא מצוידת ברדיומטרים של גלי מיקרו ותת-אדום שסרקו את דיסקת כוכב הלכת, פענחה מארינר 2 את התעלומה שמתחת לעננים הצפופים. לפני יעף זה, שיערו מדענים מסוימים שנוגה עשויה להכיל אוקיינוסים טרופיים חמימים; במקום זאת, חשפו מכשיריה של מארינר 2 פני שטח לוהטים ככבשן בטמפרטורה ממוצעת של כ-460 מעלות צלזיוס, ללא שדה מגנטי או חגורות קרינה הניתנים לגילוי.
ממצאיה ההיסטוריים של מארינר 2 אישרו את השערת אפקט החממה הבלתי נשלט וחוללו מהפכה בפלנטולוגיה ההשוואתית. בהוכחתה שחלליות אוטומטיות מסוגלות לנווט מיליוני קילומטרים בחלל העמוק, לבצע תיקוני מסלול ולשדר טלמטריה מדעית בעלת ערך עצום בחזרה לכדור הארץ באמצעות רשת החלל העמוק (DSN), הניחה מארינר 2 את התשתית הטכנולוגית לכל חוקרי מערכת השמש שבאו בעקבותיה.